המדריך להורים: למה הדרך חשובה יותר מהתוצאה בכל חוג אומנות ויצירה לילדים 

מאת: נורה | מרחב יצירה

הציפייה לקבל עבודה מושלמת אל מול הצורך האמיתי של הילד להרגיש מוגן

תחילת שנת הלימודים מביאה איתה התרגשות גדולה ורצון טבעי לראות את הילדים שלנו פורחים ומשגשגים. אנו ממתינים להם מחוץ לדלת בסיום הפעילות ומצפים לראות אותם יוצאים עם עבודת כפיים מרשימה וצבעונית שנוכל לתלות בגאווה על המקרר בבית. אך פעמים רבות המציאות בתוך המרחב החינוכי מספרת סיפור אחר לחלוטין ועמוק הרבה יותר.

כאשת מקצוע בתחום החינוך והטיפול באומנות אני פוגשת הורים רבים שחשים אכזבה קלה כשהילד יוצא בידיים ריקות או עם גוש חימר חסר צורה ברורה. כאשר אנו מחפשים חוגים לילדים בקרית טבעון חשוב להבין שהעבודה האמיתית אינה נמדדת בתוצר הסופי אלא בתהליך הרגשי העצום שמתרחש בנפשו של היוצר הצעיר.

מדוע בניית קרקע יציבה קודמת לכל ניסיון של הבעה וביטוי אישי

באחד המפגשים אצלנו במרחב יצירה, עקבתי אחרי נועה הקטנה בת התשע, שנכנסה אלינו בפעם הראשונה. ראיתי אותה עומדת קפואה ליד שולחן הצבעים חוששת ללכלך את הידיים ומביטה סביב בחוסר שקט. הבנתי מיד שכל ניסיון לשדל אותה לצייר רק יעמיק את החרדה שלה ויפספס את המטרה האמיתית של המפגש שלנו.

על פי מתודולוגיית שמונת השערים שאנו מיישמים שער הביטחון הוא הבסיס לכל התפתחות תקינה. במעבדה החיה שלנו אין לחץ לתוצאה ואין מדידה חיצונית של הצלחה או כישלון. ילד חייב קודם כל להרגיש שמותר לו להיות בדיוק כפי שהוא ללא שיפוט וללא דרישות מוקדמות.

רק כאשר נוצרת תחושת ודאות והילד מבין שהמבוגר הנוכח בחדר אינו סמכות ביקורתית אלא שותף למסע מתחילה זרימה טבעית של יצירתיות. תפיסה זו עומדת בלב הפעילות של נורה מרחב יצירה ומהווה את ההבדל המהותי בין הפעלה טכנית לבין למידה עמוקה מתוך קשר.

כיצד אנו מעודדים גילוי עצמי דרך פעילויות העשרה לילדים אחר הצהריים

כאשר הורים בוחנים מסגרות שונות עבור ילדיהם הם נוטים לבדוק את התפוקה הנראית לעין. אולם הלמידה המשמעותית ביותר מתרחשת דווקא בתוך הקשיים וההתמודדויות מול חומר הגלם. החומר בסטודיו משמש כשפה וכמתווך המהדהד את כוחות הרצון של הילד.

באחת הפגישות עם אמא של עידו היא חלקה איתי תובנה מרגשת במיוחד. היא סיפרה כי תמיד חיפשה עבורו מסגרות נוקשות שיפיקו ממנו תוצאות יפות ומוגדרות. מאז שהוא משתתף במפגשים שלנו היא שמה לב שהוא הפך סבלני יותר בבית ומסוגל להעסיק את עצמו לאורך זמן ללא צורך באישור מתמיד.

השינוי הזה ממחיש מדוע הורים המחפשים חוג טבע / חוג מדעים לילדים באזור טבעון או תחומים משיקים צריכים להעדיף סביבה המקדשת את הדרך. אנו מלמדים את הילדים שהדרך חשובה לא פחות מהתוצאה ולכל טעות יש מקום של כבוד כתחנה הכרחית לצמיחה אישית.

מה קורה כשהמרחב הפיזי הופך למורה נוסף בתוך המסע החינוכי

הפילוסופיה החינוכית שלנו נשענת על גישות מתקדמות כמו רגיו אמליה וחינוך וולדורף המעניקות משקל עצום לסביבה הפיזית. הסטודיו מתוכנן כך שהוא יציע הזמנות מסקרנות לחקירה באמצעות חומרים פתוחים טבעיים ואיכותיים המעוררים חופש בחירה מוחלט.

כאשר ילד נכנס אל חדר המעוצב בקפידה הוא קולט מיד את המסר הבלתי מילולי שאנו סומכים עליו ומכבדים את הקצב שלו. המבוגר אינו עומד במרכז החדר ומחלק הוראות אלא צופה מתעד ומגיש חומרים בהתאם לשלב ההתפתחותי שבו נמצא כל משתתף.

גישה ייחודית זו הופכת אותנו לבחירה טבעית עבור משפחות המחפשות מסגרת חינוכית אלטרנטיבית בעמק יזרעאל המשלבת הכלה רגשית עם הקניית מיומנויות מעשיות של עבודת כפיים.

המילים שאנו בוחרים לומר יוצרות את המציאות הפנימית של הילדים

אחד הכלים העוצמתיים ביותר העומדים לרשותנו כמבוגרים הוא השפה המדוברת. פעמים רבות אנו חוטאים באמירות אוטומטיות כמו איזה יופי או ציירת ממש מדהים. בתוך המרחב שלנו אנו נמנעים לחלוטין מחלוקת ציונים על תוצרים ומעדיפים לשקף את הבחירות ואת המאמץ.

אנו נאמר לילד אני רואה שבחרת להשתמש בצבעים עזים היום או שמתי לב שעבדת קשה מאוד כדי לחבר את שני הקרשים הללו. שינוי קטן זה בסגנון הדיבור משחרר את הילד מהצורך לרצות את הסביבה החיצונית ומאפשר לו לפתח מצפן פנימי של תחושת ערך עצמי.

כאשר מחפשים חוגי אומנות ויצירה לילדים בקרית טבעון חשוב מאוד לבדוק כיצד אנשי הצוות מתקשרים עם המשתתפים והאם הם מעודדים חשיבה עצמאית או רק ציות להוראות טכניות.

שאלות ותשובות בנושא בניית חוסן רגשי בתוך המרחב הפתוח 

שאלה: מה לעשות כשהילד יוצא מהפעילות בלי שום עבודה ביד ונראה שהוא רק שיחק כל הזמן?

תשובה: יציאה בידיים ריקות היא לרוב סימן מצוין לכך שהילד היה שקוע בתהליך חקירה עמוק שאינו דורש הנצחה חומרית. במקום לשאול "מה הכנת היום?" אני מציעה לשאול "באילו חומרים היה לך נעים לגעת היום?" או "איזה צבע שימח אותך?". השאלות הללו מכוונות אל החוויה החושית הפנימית ולא אל ההישג החיצוני.

שאלה: איך נדע שהילד אכן מתפתח ומתקדם למרות שאין לנו תוצרים מוחשיים לראות בבית? 

תשובה: ההתקדמות נמדדת במדדי שינוי עדינים אך משמעותיים מאוד כמו יכולת סבילות לתסכול שותפות חברתית השהיית תגובה ועצמאות. אנו מקיימים מפגשי אמצע שנה עם ההורים בדיוק כדי לשקף את האדוות הללו ולהציג תיעוד של רגעי עבודה וריכוז המעידים על בניית כוחות נפש יציבים.

שאלה: האם גישה חופשית כל כך לא גורמת לילדים לאבד גבולות ולהשתולל במרחב החינוכי? 

תשובה: חופש פעולה אין משמעותו הפקרות או היעדר גבולות ברורים. הסביבה הפיזית מעבירה מסר של סדר וארגון וישנם כללי התנהגות השומרים על הביטחון האישי והקבוצתי. אנו מנכיחים חוקים העוזרים להתנהלות נכונה ודווקא המסגרת הבטוחה הזו מאפשרת חופש יצירתי אמיתי מתוך תחושת שייכות וכבוד הדדי.

המלצות יישומיות לטיפוח תחושת ערך עצמי בסביבה הביתית היומיומית

אנו מאמינים בלב שלם שהבית והסטודיו אינם חללים נפרדים אלא מקשה אחת היוצרת מרחב התפתחות שלם ותומך עבור הילד. לכן ריכזתי עבורכם מספר צעדים פשוטים ליישום המהווים המשך ישיר לעבודה שאנו עושים אצלנו.

• ראשית, החליפו את שאלות המבחן בשאלות של סקרנות. כאשר הילד מראה לכם ציור הימנעו מלשאול "מה ציירת כאן?" ובמקום זאת אמרו לו "ספר לי על הציור שלך". זה פותח פתח לשיח רגשי ועמוק.
• שנית, תנו מקום נרחב לטעויות וללכלוך. ארגנו מרפסת או חצר שבה מותר לשפוך, לערבב ולנסות חומרים שונים ללא חשש מביקורת על ניקיון. ההתנסות החופשית מפתחת גמישות מחשבתית ויכולת לפתרון בעיות בזמן אמת.
• שלישית, עודדו את התהליך ולא את התוצאה המושלמת. אם הילד מתוסכל שמשהו לא מצליח לו, שבו לידו ואמרו שזה באמת מאתגר ובוא ננסה לחשוב יחד על דרך נוספת. עצם הנוכחות התומכת שלכם שווה יותר מכל פתרון טכני מהיר שתציעו.

למידה וצמיחה אמיתית מתרחשות כאשר אנו מאפשרים לילדינו להיות אותנטיים ומשוחררים מציפיות כובלות. ההשקעה בבניית תחושת המוגנות הפנימית היא המתנה הגדולה ביותר שנוכל להעניק להם כצידה לדרך.